זכויות יוצרים בצילום: מיתוס או אמת לאמיתה?

זכויות יוצרים בצילום: מיתוס או אמת לאמיתה? מאת: עו"ד דניאל זולוטוביצקי
בשנים האחרונות גוברת בישראל תופעת הפרת זכויות היוצרים של צלמים ביצירות פרי עמלם. הפרות רבות מתבצעות באינטרנט וברשתות החברתיות והן באות לידי ביטוי בהעתקת צילומים ללא קבלת רשות, פרסום צילומים ללא מתן קרדיט, הפרה של רישיון שימוש בצילומים ועוד.
צלמים רבים אינם בקיאים בהוראות החוק הנוגעות לזכויותיהם בעוד שאחרים משוכנעים שיודעים הכל. להלן לפניכם מספר אמירות שראוי להפריך ולהעמיד את הדברים על דיוקם:

1."חיפשתי תמונה באינטרנט בגוגל תמונות, זה הרי שייך לכולם. לא היה רשום עליה דבר, אז העתקתי".

טעות מרה שיכולה לעלות ביוקר. רובן הכמעט המוחלט של התמונות הנמצאות באינטרנט מוגנות בזכויות יוצרים גם אם לא מופיע עליהם כיתוב כלל. העתקה של תמונות אלו ללא קבלת רשות הינה הפרה לכל דבר ועניין גם אם הדבר נעשה בתום לב או שלא הוקדשה לכך מספיק מחשבה. הפרה כזו יכולה לעלות למפר עשרות ואפילו מאות אלפי שקלים בעוד שאם היה מקפיד להתייעץ עם עו"ד הבקיא בתחום הדבר היה נמנע. על מנת להימנע מביצוע הפרות מסוג זה מומלץ תמיד לבקש אישור בכתב להשתמש בתמונה או לחלופין לרכוש תמונה בכמה דולרים באחד מאתרי התמונות בתשלום.

2.העתקתי תמונה אך ציינתי את שם הצלם ("נתתי קרדיט") – האם פעלתי כדין?

התשובה היא חיובית ושלילית גם יחד. זכות היוצרים מתחלקת לשניים: "זכות יוצרים סטנדרטית" ו"זכות מוסרית". "זכות היוצרים הסטנדרטית" מעניקה ליוצר את הזכות לעשות פעולות מסוימות ביצירתו כגון העתקה/הפצה/פרסום/העמדה לרשות הציבור/יצירת יצירה נגזרת/ מסחור זכויות ביצירתו ועוד. "הזכות המוסרית" אוסרת על אחרים לעשות שינויים ביצירה (במקרה זה בצילום), אלא ברשות וכן מחייבת אחרים לתת "קרדיט". ציון שם הצלם בתמונה זו אכן חובה אולם פעולה זו אינה פותרת מביצוע הפרה של זכות יוצרים אחרת

3."הזמנתי צלם לצלם אירוע משפחתי. כנראה שהזכויות בצילומים הן של הצלם"

לא ולא. הוראת סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובעת כי בעלות בזכות יוצרים בצילום דיוקן או אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר שנוצרה לפי הזמנה תהיה של המזמין ואסור לצלם לעשות בהן שימוש פרטי (למשל הצבת התמונות באתר האינטרנט שלו), אלא אם כן סוכם אחרת.

4."ביצעתי הזמנת עבודה מצלם לצילום מוצרים שבבעלותי. זכויות היוצרים בתמונות הן שלי במיוחד ששילמתי עבור העבודה".

זוהי טעות. סעיף 35(א) לחוק קובע כי יצירה מוזמנת תיחשב כשייכת ליוצר (למרות שהמזמין שילם כסף עבורה), אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין לבין היוצר, במפורש או במשתמע. כלומר, אם בהתקשרות חוזית בין הצדדים לא יופיע אזכור שהבעלות ביצירה המוזמנת היא של המזמין, העובדה שהיצירה הוזמנה ושולם עבורה לא תעניק למזמין זכות בעלות ביצירה ולכל היותר תהיה לו הזכות להשתמש בה בלבד.

5."צילמתי דוגמן לפי הזמנתו – הבעלות בזכויות היא שלי כצלם או של הדוגמן?"

התשובה היא שהבעלות בזכויות היוצרים בצילום דיוקן משתנה בהתאם לנסיבות. ככל ומדובר בצילום דיוקן שצולם ע"י הצלם בהזמנה של הדוגמן או מי מטעמו, המזמין יהיה הבעלים בזכויות בצילום, אלא אם כן הוסכם אחרת.
ככל ומדובר בתמונת דיוקן שצולמה שלא ע"פ הזמנה בעל זכויות היוצרים הראשון ביצירה יהיה הצלם ולא האדם המצולם.
יש לשים לב שבמידה וקיים הסכם כלשהו בכתב בין הצדדים – הבעלות בזכויות היוצרים תיקבע ע"פ הסכמת הצדדים.

6."צילמתי אדם ברחוב (ברשות הרבים) מבלי לקבל את הסכמתו במפורש. זכותי לפרסם אותה".

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 אוסר על צילום ברשות היחיד ואינו אוסר צילום ברשות הרבים. אולם, למרות לשון החוק ישנם מצבים בהם יאסר צילום ברשות הרבים. כך מחד, צילום ברשות הרבים ייחשב כצילום ברשות היחיד, לאור נסיבות מיוחדות (סיטואציות בהן אדם נמצא ברשות הציבור ואין לו ושליטה על מה שקורה לו והוא מאבד את השליטה על פעולותיו שנעשות ללא רצונו – נפילה ברחוב, תאונת דרכים, פיגוע ועוד). מאידך, מותר יהיה לצלם אדם ברחוב, בתחנת אוטובוס או בשוק במקרה של סיקור חדשותי או במקרה של צילום אקראי (אנשים המצולמים במגרש כדורגל) זאת בהסתמך על עקרון חופש הביטוי של הצלם.
כמו כן, קובע החוק שאסור לפרסם תצלומו של אדם ברבים בנסיבות בהן עלול הפרסום להשפילו ולבזותו ואין להשתמש בתמונה לצרכי ריווח. כן, המחוקק לא הגביל בחוק פרסום ללא מטרת רווח במטרה לאפשר את חופש הביטוי, זאת כמובן במצב בו התמונה לא צולמה כשהאדם נמצא ברשות היחיד וכשאין בפרסום הצילום אלמנט של ביזוי והשפלה.

תמונתו של הפרט משקפת את תדמיתו, נוגעת לפרטיותו והינה חלק מקניינו, כך שהפגיעה בזכויותיו תותר, בדרך כלל, כאשר קיים אינטרס ציבורי מיוחד שגובר על האינטרס של הפרט לפרטיותו. במקרה והכוונה היא לפרסם תמונה של אדם ברבים, יש לדאוג להחתימו על טופס ויתור בו הוא מסכים במפורש שתמונתו תפורסם ברבים.

לעניין קטינים החוק מחמיר במיוחד ולכן יש לקבל אישור בכתב מההורה/האפוטרופוס טרם ביצוע הצילום וכמובן טרם פרסום התמונה ברבים. לסיכום, יאמר כי נושא זה הנו מורכב וההגדרות של "רשות היחיד ו"רשות הרבים" לא תמיד ברורות וחד משמעיות ותלויות בנסיבות המקרה.

7.העתיקו ממני תמונה: מה כבר אוכל לקבל בבית משפט?

סעיף 50 לחוק זכויות יוצרים קובע שבית המשפט יהיה רשאי לפסוק לתובע בעבור כל הפרה של זכות יוצרים או של זכות מוסרית (כולל העתקה של תמונות המוגנות בזכות יוצרים) פיצוי, ללא הוכחת נזק, סך של עד 100,000 ₪. בקביעת גובה הפיצוי ישקול בית המשפט, בין היתר, את הנזק שנגרם לתובע, משך ההפרה, תום ליבו של הנתבע, הרווח שעשה הנתבע מההפרה ועוד.

8."האם אני מחויב להוסיף לתמונה שצילמתי את הכיתוב "כל הזכויות שמורות ל…" כדי להגן עליה?"

תופתעו לשמוע, שבניגוד לדעת רבים, התשובה היא שלילית. לתמונה המצולמת קיימת הגנה מכוח דיני זכויות יוצרים מיום היווצרה כיצירה מקורית והיא מוגנת באופן מלא גם ללא כיתוב זה. מומלץ כמובן להוסיף את הכיתוב האמור לצורך הרתעה למרות שאין חובה משפטית לעשות זאת.

בכל מקרה של חשש להפרה זכויות יוצרים מומלץ לפנות לעו"ד הבקיא בדיני הקניין הרוחני. משרדנו מספק ללקוחותיו הפרטיים והעסקיים ייעוץ, ליווי שוטף וייצוג בבתי המשפט השונים בתחום הקניין הרוחני בכלל ובתחום זכויות היוצרים בפרט.
נכתב ב: 25.8.14 מאת: עו"ד דניאל זולוטוביצקי
*כאמור במאמר זה הנו לרקע כללי בלבד, אינו מתיימר להיות תחליף לייעוץ משפטי מקיף ואינו יכול להחליף את הצורך בבדיקת הוראות החוק ואת יישומו הנכון.